בית / חלומות / מחוץ לחלומות: מדע בדיוני לא-מד”בי
חלומות ותפיסה

מחוץ לחלומות: מדע בדיוני לא-מד”בי



.








                         

.

 

שלח 🡐

מדוע לא ניתן לחלום מחוץ לחלומות?

ב-2007, זכה רומן מדע בדיוני בפרס הפוליצר. מדובר ב-The Road מאת קורמאק מקארת’י, סופר שספריו עוסקים בעיקר בחקלאים, עובדי חוות, אנשי חוק ופורעי חוק בדרום מערב ארה”ב שבתקופת ההתיישבות או באמצע המאה העשרים, הנחשב לאחד מהקולות החשובים בספרות האמריקאית ומושווה לעיתים קרובות לוויליאם פוקנר והרמן מלוויל. The Road הוא רומן פוסט-אפוקליפטי, המתאר את מסעם של אב ובנו הקטן לאורך כבישיה הנטושים של אמריקה השרויה בחורף גרעיני, ואת נסיונותיהם הנואשים לשמר לא רק את חייהם אלא גם את צביונם האנושי. חלומות לחוד, מקארת’י הוא אך האחרון בשורה ארוכה של סופרים מיינסטרימיים, חלקם מעמודי התווך של הממסד הספרותי האנגלי והאמריקאי, המשלבים ביצירותיהם אלמנטים מתחום המדע הבדיוני וזוכים לשבחים ביקורתיים ולפרסים יוקרתיים.כבר שנים רבות שהכתיבה הז’אנרית הלא-מד”בית מפרה את הספרות היפה. המושג Magical Realism הוטבע על מנת לחסוך ממבקרי ספרות עדיני-נפש את ההכרח המבזה לכלול את יצירותיהם של גבריאל גארסיה מארקס, חורחה לואיס בורחס ואיזבל איינדה באותה הקטגוריה שבה נמצאים ספריו של ג’.ר.ר. טולקין. ספרים כמו “ג’ונתן סטריינג’ ומר נורל” (2004, בעברית: ינשוף הוצאה לאור) מאת סוזאנה קלארק, המתאר את שובו של הקסם לאנגליה בתקופת המלחמות הנפולאוניות, ו-The Stolen Child מאת קית’ דונהיו (2006), שבו ילד אנושי וילד-פיה מחליפים מקום, זכו להתייחסות רצינית ממדורי הספרות של הניו-יורק טיימס וחבר מרעיו. לעומת זאת, כמעט שלא ניתן למצוא השפעה מד”בית על הספרות הכללית. הסנונית הראשונה היתה הסופרת הקנדית מרגרט אטווד, שספרה The Handmaid’s Tale (מ-1985) מתאר אמריקה הנשלטת על ידי פונדמנטליזם דתי, שבה נשים הן רכוש, ונשים פוריות משועבדות ומאולצות להרות לפקידים בכירים. ספר זה היה מועמד לפרס הבוקר היוקרתי וזכה בפרס ע”ש ארתור ס. קלארק (היתה זו הפעם הראשונה שבה הוענק הפרס, והבחירה באטווד עוררה הדים בקהילה המד”בית, שרבים מחבריה גרסו שיש לייחד את הפרס ליצירות הבאות מתוך הקהילה). אטווד המשיכה לפזול לכיוון המדע הבדיוני עם The Blind Assassin, זוכה פרס הבוקר לשנת 2000, שבו מסופר סיפור-בתוך-סיפור-בתוך-סיפור המזכיר רומן מד”בי פאלפי משנות ה-40, וב-2003 עם הרומן הפוסט-אפוקליפטי Oryx and Crake (בעברית “בז וניאלה”, הוצאת כנרת), שגם היה מועמד לבוקר. אולם, כפי שבישרה את ההתענינות המיינסטרימית במדע הבדיוני, אטווד גם קבעה את כללי ההתייחסות של סופרים לא-ז’אנריים כלפי הז’אנר שממנו שאלו אלמנטים. בתגובה לשאלה האם The Handmaid’s Tale הוא ספר מדע בדיוני, ענתה:
“לא, הוא בהחלט אינו ספר מדע בדיוני. מדע בדיוני מלא ביצורים מהמאדים, מסע לעולמות אחרים, ועוד דברים כאלה. זהו לא ספר כזה כלל. The Handmaid’s Tale הוא יצירה של ספרות ספקולטיבית, בדומה ל’עולם חדש מופלא’ ול-‘1984’. ‘1984’ נכתב לא כמדע בדיוני אלא כשיעור המבוסס על החיים ב-1948. באופן דומה, The Handmaid’s Tale הוא שינוי קל של החברה שבה אנו חיים.”

 

חלומות ותפיסה

תפיסה זו, המזכירה ברוחה את החמשיר המפורסם של רוברט קונקווסט (SF’s no good! / They bellow ’till we’re deaf / But this looks good / Well, then, it’s not SF), ממשיכה לרווח גם בשנות האלפיים, שבהן הצטרפו לספריה של אטווד דוגמאות רבות של ספרות מד”בית חוץ-ז’אנרית. ראשונה היתה אודרי ניפנגר, שספרה “אשתו של הנוסע בזמן” (2003, בעברית בהוצאת כנרת זמורה ביתן) הוא סיפור אהבה לא לינארי בין אשה רגילה וגבר הסובל ממחלה גנטית נדירה הגורמת לו לנוע ללא שליטה בין נקודות שונות בתקופת חייו. הרומן עוסק במערכת היחסים המשונה הנרקמת בין השניים (יש להם, למשל, שתי פגישות ראשונות, אחת מצדו ואחת מצדה) ובמתחים ביניהם הנגרמים כתוצאה ממחלתו של הגיבור. “אשתו של הנוסע בזמן” זכה לביקורות חלומית וחיוביות מעיתונים כמו הגארדיאן והניו יורק טיימס, ובילה תקופה ניכרת ברשימת רבי המכר של האחרון. הוא אף היה מועמד לפרס ע”ש ארתור ס. קלארק בשנת 2005.

חלומות ותפיסה

מול ניפנגר, סופרת צעירה שקנתה את שמה בעזרת ספר מדע בדיוני, אפשר למצוא שמות כמו פיליפ רות, אחד מהסופרים המוערכים ומעוטרים ביותר בספרות האמריקאית, זוכה פרס הפוליצר, ה-National Book Award (פעמיים), ה-National Book Critics Circle Award (גם פעמיים), ופרס PEN/Faulkner (שלוש פעמים). ב-2004 יצא ספרו “הקנוניה נגד אמריקה” (בעברית בהוצאת זמורה-ביתן), המתאר היסטוריה חלופית שבה נבחר הטייס צ’רלס לינדברג (הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי במטוס) לנשיאות ארה”ב. לינדברג, אנטישמי שהזדהה במידה מסוימת עם האידאולוגיה הנאצית והתנגד לכניסתה של ארה”ב למלחמת העולם השניה, מייבא בספרו של רות חלק מהרעיונות הנאצים לארה”ב. הרומן מסופר מנקודת מבטו של ילד צעיר, המתאר רדיפה אנטישמית, מחנות חינוך-מחדש לילדים יהודים, ואת עלייתה של תפיסה פאשיסטית באמריקה.

השאלה היהודית נמצאת גם במרכזו של The Yiddish Policemen’s Union (מ-2007) מאת מייקל שייבון, מחבר הרומן זוכה פרס הפוליצר לשנת 2000 “הרפתקאותיהם המופלאות של קוואליר וקליי”. זוהי עוד היסטוריה חלופית, אלא שבמקום התדרדות לפאשיזם הוא מתאר אמריקה מעט יותר טובת לב מזו האמיתית. ב-1940 הגה שר הפנים האמריקאי, הרולד איקס, תוכנית לפינוי פליטים יהודים לערבות אלסקה, על מנת לעקוף את מדיניות ההגירה האנטישמית שמנעה מיהודים אירופאיים רבים להימלט ממחנות המוות. בעולמנו נגנזה התוכנית, אך בספרו של שייבון היא קורמת עור וגידים, וההתיישבות הארעית בסיטקה הופכת לקבועה לאחר תבוסתה של ישראל במלחמת השחרור. ב-2007, מונה אוכלוסיית סיטקה מיליוני יהודים, רובם דוברי אידיש, אך תוך מספר חודשים יפקע ההסכם המאפשר להם שליטה עצמית. את סיפורה של קהילה העומדת עוד פעם בפני גלות ונדודים מספר שייבון דרך סיפור בלשי בסגנון נואר. מאייר לנדסמן הוא בלש אלכוהוליסט ומדוכא המגלה ששכנו, תלמיד חכם לשעבר וכיום מכור לסמים, נרצח, ובחקירתו את הרצח מגלה קנוניה ענפה הנועדה להבטיח ליהודים בית לאומי בכל מחיר.



.








                         

.

 

שלח 🡐

אולי יעניין אותך גם

ברכה

.                         .  phone firstname ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



.








                         

.

 

שלח 🡐
close-link



.








                         

.

 

שלח 🡐
close-link