בית / חלומות / מלחמות וחלומות

מלחמות וחלומות



.








                         

.

 

שלח 🡐

חלומות על מלחמת העולמות

חדשנותו, השפעתו וגלגוליו של סיפור הפלישה האולטימטיבי

“לא קראת את ‘מלחמת העולמות’?”
“לא, אבל שמעתי את התקליט. דווקא יש לי את הספר, קניתי אותו כשיצא בעברית, אך טרם הספיקותי לעיין בו. הנה הוא פה על המדף. זו מהדורה מ-1979. הממ. רק 150 ומשהו עמודים. לא צריך לקחת הרבה זמן לקרוא.”
1979. החוברות הראשונות של “פנטסיה 2000” הנצו במדפי חנות העיתונים בעיר הגדולה הרצליה, כפרחי חצב רחבי-עמודים, מבשרות את לבלוב המדע הבדיוני בארצנו. הוצאת כתר השיקה סדרת מד”ב שספריה מעוצבים בצבעי שחור-סגול קרים ובוהקים, קלאסיקות לצד מיטב היצירה העכשווית. את שני הספרים הראשונים בסדרה רכשתי יחד. האחד היה “מלחמת העולמות” של ה.ג’. וולס, מאבני-הפינה של ספרות המדע הבדיוני. השני היה נובליזציה על-פי סדרת הטלוויזיה “האיש מאטלנטיס” שכתב ריצ’ארד וודלי. את זה האחרון דווקא קראתי – הייתי חובב גדול של הסדרה, ששודרה בערוץ הירדני, כמו כל ילד שמגלה שבברכת השחיה הוא יכול לדמות לרגע שיש לו כוחות-על. אל הראשון לא הגעתי עד אוגוסט הנוכחי. מאז הפעם הראשונה שבה שמעתי על הסיפור, כאשר תוכנית הרדיו “חתול בשק” הפיקה שחזור קטן של תסכית הרדיו המפורסם של אורסון וולס מ-1938, פחדתי פחד מוות מ”מלחמת העולמות”.

המלחמה והאופנה האחרונה

הספר של “כתר” לא נראה מפחיד במיוחד. העטיפה (של ירום ורדימון, עליו יודע האינטרנט לספר כי לימים נהיה דיקן הפקולטה לעיצוב בשנקר וחתן פרס ישראל) מציגה חייזר קרח עם אוזניים מחודדות המסתער לעבר הקורא, לבוש טוניקה רומית ונושא רובה לייזר דו-קני, ממנו הוא משגר קדימה מטח כפול. בעקבות החייזר המסתער נראית במרחק שורה של חייזרים דומים היורדים בסח מצלחות מעופפות שמנמנות, דמויות-כובעים מקסיקנים. משמאל מתנשא ירח ענק ומשובץ מכתשים המאיים להתרסק באדמה, וגשר מתלים עצום, אולי גשר הזהב שבסן פרנסיסקו, ניצב הרוס ומתפרק, מן הסתם כתוצאה מפגיעתה ההרסנית של איזו קרן מוות.
אני מתעכב על העטיפה של “מלחמת העולמות” מפני שבעיני היא מדגימה איך הטיפול ביצירה של וולס משקף הרבה פעמים לא רק את האופנה או האסתטיקה הנוכחית, אלא גם במידה מסויימת את הדימוי העצמי של ז’אנר המדע הבדיוני כולו. המד”ב של שלהי שנות ה-70 היה עתידני ובוהק כמו הצבעים שנבחרו לכריכת הספר (ולסדרה כולה). טקסט השער האחורי שיבח את וולס על יכולתו הנבואית-כמעט לחזות את העתיד, ולתאר פלישה בין-כוכבית בימים בהם עוד טרם הומצא האוירון. המדע הבדיוני של אותם ימי פריחה של נעורי הסתכל על עצמו כעל דבר בוגר, רציני, חשוב – חישבו על העמודים הצוננים של “פנטסיה 2000”, מגזין שבגליונותיו הראשונים ניסה להיות “מחשבות” יותר משניסה להיות “קוסמוס”, עם מדורי העתידנות (“עתידעת”!) והאסטתיקה הקובריקית. חישבו, אם כבר, על קובריק עצמו והצל הארוך שהטיל הסרט “אודיסיאה בחלל” על האופן שבו המדע הבדיוני נתפס בעיני עצמו. המדע הבדיוני נשא באותן השנים אל העתיד מבט שהיה מפוכח וקר כמעט כמו המבט שאותו נתנו בני המאדים בכוכב הלכת שלנו, בשנותיה האחרונות של המאה הי”ט.
ומאידך, אותו מדע בדיוני געש בלהט נרגש, התלהבות ילדותית שעוררו אותם רעיונות מסעירים, ואדי ההתרגשות עירפלו את זגוגיותינו וניכרו לכל במעידות חובבניות, באימוץ נלהב של פאלפ וקאלט וטראש, עב”מולוגיה, אטלנטיס, פון-דאניקן, קבלה, תפיסה על-חושית, וכל החומרים האחרים שיתמצקו בבוא שנות התשעים ליסודות הניו-אייג’. ולכן מעצב העטיפה, שככל-הנראה קרא את הספר בערך כמוני, הבין שמדובר בספר נבואי-כמעט על פלישה מהחלל החיצון, ולפי-כך: צלחות מעופפות וחייזרים מחודדי-אוזניים, ובמקום אופנה ויקטוריאנית, טוניקה רומית מהסוג שלבשו לא-אחת החייזרים ב”מסע בין-כוכבים”. יתכן שמרוב חיפזון להוציא את הסדרה לא הוטרדו בבית ההוצאה בזוטות כגון נאמנות למקור, שוודאי לא היתה שיקול משמעותי עבור מו”לים אחרים בתחום, אז כמו גם היום. על העטיפה של “האיש מאטלנטיס”, למשל, כיכב יצור שנראה כמו שלד ענקי של דג. ואולי סביר יותר להניח שהיה כאן מעשה מחושב היטב, ושהסיפור של וולס בלבושו התקופתי נראה מיושן מכדי להשתלב באסתטיקה העתידנית שתבעה אז עטיפה של ספר שנשא את הכותרת “מדע בדיוני”.

מלחמת העולמות - איור השער של המהדורה העברית

בעיבודים הקולנועים, כמובן, ההצמדה של אסתטיקה עדכנית ל”מלחמת העולמות” בולטת הרבה יותר. ג’ורג’ פאל (1953) הביא את בני המאדים אל קליפורניה של ימי המלחמה הקרה (זול יותר לצלם שם), נתן לגיבורו להתאהב בדמות שגילמה כוכבנית צעירה (האולפן דרש), נאלץ להחליף את התלת-רגליים (היה קשה מדי ליצור מודלים שינועו בצורה חלקה) בתריסניות מרחפות, וצייד את מכונות המלחמה הללו בשדות-כוח העמידים בפני פצצות אטום (כי הטכנולוגיה הצבאית התקדמה מאז ימי וולס). אבל פאל הצליח לשחזר את האימה והבהלה שעוררו אנשי המאדים בסיפור המקורי, וסרטו הצליח להגדיר מחדש את הדימוי החזותי והקולי של המדע הבדיוני: המכונות שנוצרו עבור אנשי המאדים, בעלות צורה אלגנטית של תריסנית מסוגננת, כשקרן החום הקטלנית נישאת על מעין צוואר ברבור ענוג, הפכו לקלאסיקה שנתנה השראה לאינספור ספינות חלל ומכשירים חייזריים אחרים בקולנוע ובאמנות, ואת צליליהן של קרני המוות המאדימיות שנורו ממכונות המלחמה הללו שמעתם לא אחת, גם אם לא ראיתם את הסרט הספציפי הזה: האפקטים הקוליים הללו הפכו לצלילים “קאנוניים”, לרעש שכמוהו קרן-מוות “צריכה” להישמע.



.








                         

.

 

שלח 🡐

אולי יעניין אותך גם

ברכה

.                         .  phone firstname ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



.








                         

.

 

שלח 🡐
close-link



.








                         

.

 

שלח 🡐
close-link