סולם העליה



.








                         

.

 

שלח

אם העולם הוא בנוי מדרגות מדרגות היורדות מלמעלה למטה הרי שאפשר להשתמש בהם כדי לעלות מלמטה למעלה, זהו “סולם העליה”, מדרגות אלו אינם חד כיווניות אלא דו כיווניות וניתן לעלות בהם עד למגע עם “העצם” הוא האל בעצמו. במסגרת עליה זו צריך האדם להתגבר על כל מציאות חומרית. אם כן מה צריך לעשות האדם כדי לראות את האלוהים? ישנה הבחנה בין שני סוגי ראיה ראיה בבשר, וראיה ברוח. ראיה בבשר- זהו לא חלום! משמעותה ראיה דרך חויה חושית, העולם בנוי מחיצות מחיצות והאדם כלוא בין מחיצות אלו, ראיה זו היא פגומה. ראיה ברוח- המהלך בעיניים של רוח חותר תחת המחיצות, הוא רוצה לעבור את המחיצות להתעלם מהם ולהשאירם מאחורי גוו, משעה שהמחיצות אינן פאקטור יוכל לראות את הקיום כולו.

המיסטיקה באה לומר שהעולם הוא אחדותי אך יש קושי לתפוס אחדות זו מכיוון שהאדם כלוא בתוך המחיצות של עולם אחר, לכן הוא תופס את ההויה באספקט אחד רחוק משלמות. {הקבליסטים יאמרו בהיקשר זה שהמציאות אינה שלמות והיא הרבה תופעות רק משנגיע למדרגה העליונה נוכל לתפוס את כל התופעות כולן ונראה בכולן את האחדות שלהן}.

המקור השלישי של הקבלה מלבד הנאואפלטוניזם והגנוסיס הוא המקורות היהודיים נגע כעת בעניין זה:

במקרא ישנם איזכורים למיסטיקה אך אלו מועטים בלבד. בספרות חזל נוכל לראות תופעה שלמה של מיסטיקה יהודית, גדול מסטיקני התקופה הוא ר’ עקיבא. מסתיקה זו הייתה קיימת במשך 1000 שנים עד הופעת הקבלה עצמה. במחקר היום מחלקים את תקופה זו לשניים. חלק א- עד חתימת התלמוד הבבלי (+500), חלק ב- מ+500 ועד להופעת הקבלה במאה ה10. בתקופתנו נהוג לכנותם “יורדי המרכבה ובעלי ההיכלות” התקופה הראשונה מאופיינת בכך שאין לנו כמעט טקסטים מסטיים שלה, והיא מזוהה באלמנטים מסטיים ואנשים שהיו חלק מתופעה זו. בתקופה השניה המצב הוא שונה בתקופה זו אנו מכירים את האנשים את פועלם ואף יש לנו טקסטים מסטיים רבים. חשוב לציין ששתי התקופות הן רצף אחת של השניה.

מי הם יורדי המרכבה? המסטיקנים העמידו במרכז את המרכבה כפי שהיא מופיעה בספר יחזקל, הם טוענים שהעולם בנוי היכלות היכלות היכלות, וניתן לעבור מהיכל אחד להיכל הבא, מסע זה הוא מסע קשה שכן בכניסה לכל היכל ניצב שומר שיש לגבור עליו כדי לעבור להיכל הבא. בהיכל השביעי אפשר לראות את אלוהים יושב על כסא הכבוד. המסורת המוכרת ביותר היא על ארבעה שנכנסו לפרדס, הם רצו להכיר את הפלרומה, ולהגיע אל הגזע. מבין הארבעה אחד הציץ ונפגע, אלישע בן אבויה ירד לתרבות רעה, אחד הציץ ומת, ורק ר’ עקיבא נכנס ויצא בשלום. אין ספק שכאן ניתן לראות יסודות גנוסטיים מובהקים, האדם שואף אל הפלרומה ורוצה לחזות בשלמות. ר’ עקיבא מתאר את אחד ההיכלות שהוא עשוי כולו שיש ממורט ונראה כמים אל תאמרו מים מים” אומר ר’ עקיבא מכיוון שאז תשקעו בעצמכם, בביקורת העצמית שלכם. בניגוד לקבלה המאוחרת השואפת לאיחוד עם האל בקבלה המוקדמת יש רצון לצפות בו, ולא לוותר על העצמיות של האדם.

מדוע קוראת לעצמה הקבלה קבלה? קבלה פירושה מסורת, מסורת שאב מעביר לבנו ורב אל תלמידו, אפשר לומר זאת אחרת זוהי מסורת אותה התלמיד מקבל מרבו או מאביו. מסורת מטבעה היא מקודשת “משה קיבל תורה מסיני” ומקורה הוא אלוהי על כן יש להעביר אותה כלשונה המדוייק לא להוסיף עליה ולא לגרוע ממנה דבר. זוהי עמדה קיצונית שמרנית מובהקת. אלא שטמון בה אף יסוד הפוך מסורת שאינה מתחדשת היא תקועה בעבר ולכן מאבדת את הרלוונטיות שלה, בכדי לשמר רלוונטיות יש צורך בחידוש, מתמיד.

מה הפתרון? הפתרון הוא בדרך של פרשנות. הפירוש יוצא מנק’ הנחה שהיא מתעסקת בדבר אלוהים, מכאן שהוא שלם ומוחלט. בכל דור משתנה הפרספקטיבה האנושית וכך בכל דור נתפסת חלקיות מן האמת המוחלטת הזו, שמאופייה היא מכילה את כולן (“70 פנים לתורה”), הפרשן למעשה אינו מחדש דבר מדעתו אלא מציג לבני דורו חלקיק קטן מן האמת המוחלטת. דרך זו עונה על הקושי כי למעשה יש בה חידוש אך החידוש הוא בתפיסה ולא באמת עצמה.

המהרל מפארג מקשה על הביטוי “אלו ואלו דברי אלוהים חיים”, כיצד יתכן הדבר? הרי אמת יש אחת. בתשובתו הוא ממשיל משל, האמת האלוהית היא עיגול, שני נקודות על המעגל לכאורה מביטים על כיוונים מנוגדים, אלא שמבחינת האל העיגול הוא אחד, והנקודות השונות הן נקודות על ציר אחד. הקבלה קוראת לעצמה קבלה מכיוון שכך היא תופסת את עצמה, חלק מן היהדות על אף היסודות הפרובלמטיים שבה. ביטוי החוזר בקבלה הוא “ככתוב” המקובל רואה את עצמו פרשן, בנוסף הקבלה קוראת לעצמה כך מכיוון שהיא רואה בעצמה המשך ישיר של מיסטיקה יהודית מוקדמת יותר.

הקבלה מאז ומעולם היא איזוטרית ואליטיסטית, המקובלים חושבים שלהם יש “אור” שלאדם פשוט אין, אין כרגע. ביום יום הימים אומר הזוהר כשהעולם יהיה מוכן לכך גם קטנציק יוכל להחיות מתים אך אין זה המצב כרגע.

 

תורת האלוהות של החלומות והקבלה הקדומה:

ישנם שני אספקטים בעולם האלוהי, הנעלם והמתגלה. שני האספקטים האלה אינם שני אלים אלא אל אחד רבדים שונים. נוכל להבין רעיון זה דרך בחינת האדם- האדם יש לו רובד גלוי: התפעלות, רגשות, דיבור. ורובד הסמוי מן העין אותו לא הוא ולא סוביביו יכולים להבין, והוא המכלול הנעלם בעומק נפשו (איפה אנחנו מרגישים? אוהבים בלב?). כך באלוהים ישנו רובד לא נודע שלא יוודע לעולם, ורובד נודע הבא לידי ביטוי בספירות.

אינסוף: אינסוף לא נזכר לא במקרא ולא בדברי חזל, אלא בטקסט מן המאה ה14, על רובד זה של האל לא יודעים דבר ולא נדע לעולם, האדם לא יכול לתפוס דבר אינסופי אלא את הסופי בלבד. עם אינסופי זה אין דיאלוג, הוא טרנסנדנטי לגמרי לא ניתן לומר עליו דבר אפשר רק לרמוז על מציאותו.

הרובד השני בא לידי ביטוי בספירות. איתו אפשר לקיים דיאלוג יש לנו מגע וקשר עמו, ואנו יכולים לחוות אותו אף באופן חוויתי. כשם שלא נוכל לאמר על האדם שמצבי רוחו הם כל הוויתו אלא רובד אחד שלו כך לא נוכל לאמר על האלוהים שהספירות הם כולו אלא רק רובד מסוים שלו.

ספירות- יש נם עשר ספירות.

  1. כתר (שורש)
  2. חכמה                                                               3. בינה
  3. חסד                                                                 5. דין
  4. תפארת (גזע מרכזי)
  5. נצח                                                                   8. הוד       ממדרגה זו והילך
  6. יסוד                                             אלו ענפי האילן הפלרומה
  7. מלכות                                       הפרדס.

מעל לכל הספירות הללו ניצב האינסוף החלומי, כל הספירות יוצאות ממנו באופן של האצלה, אפשר היה לחשוב שכל אחת מן הספירות היא תכונה של האל אך אין זה כך, כל ספירה היא אונטולוגיה (יש), בפני עצמה. בכל אחת כל אחת מהן היא אופן מסויים של התגלות וכל אחת שזורה בשניה (אי אפשר לאמר על מי הנחל בכל נקודה שהוא שהיא תכונה מסויימת של המים בנק’ ספציפית אלא הן המים עצמן בשלמותן).

מה מקור השם ספירות ומדוע דווקא 10? מקור השם הוא בספר היצירה (נכתב במאות 2-3 ע”י מספר כותבים), הספר כתוב בצורה פואטית אך קשה מאד להבנה, ויש בו רעיונות סתו מים עד עצם היום הזה. הוא עוסק בקוסמולוגיה ויוכס לאברהם אבינו בתחילה. בתחילתו כתוב “10 ספירות בלימה” ומשם הגיע הביטוי אל המקובלים שעסקו בו רבות בימי הביניים. בספר זה רב הנסתר על הגלוי וכל אדם יכול להבינו באופן אחר לגמרי. החוקרים סבור שהמושג ספירות בספר מקורו בפילוסופיה בפיתגורית (כמו ספרות) בו הוא מנסה לפענח את המשמעות הפילוסופית של המספר כמספר, ועל מקומו בעולם, כמפתח להבנת היקום. המקובלים פירשו את המונח אחרת והתעלמו מההיבט הספרותי שלו, הספירות הן “הארות” הם פירשו את הספרות כיוצאות מן המקור האלוהי ומסודרות בו במבנה מערכתי מובנה קבוע. המבנה הוא קבוע והוא יורד מלמעלה למטה בסדר היררכי ישנה היררכיה בין המדרגות לכן התחקות אחר אופן הירידה תביא לידי כך שיזוהה בו גם אופן העליה! העליה אפשרית אך היא קשה מאד האדם יכול לתפס בספרות עד למדרגה האחונה בה ייתש כוחו.

בראשית הקבלה נקראו הספירות, מידות. מידות אלו אינן תכונות אלא אצל הקבליסטייים משמעותן גבולות, כל מידה היא סופית, וכבר אמרנו שרק הסופי יכול להיתפס.

 

כתר- זוהי הספירה הראשונה והיא הייתה מוקד לספקולציות רבות ע”י ראשוני הקבליסטיים. בראשית הקבלה ספירה זו הייתה מקור לתהיות רבות, אם הספירה היא סופית הרי שהמעבר ממנה אל האינסופי הוא בעייתי, כיצד ניתן להבין את הקשר שבין הסופי לאין סופי, היווצרותו של הכתר מתוך האינסוף הינו תופעה נדירה בספירות.



.








                         

.

 

שלח

אולי יעניין אותך גם

2 שלבים בהתגבשות העולם

.                         .  phone firstname ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



.








                         

.

 

שלח
close-link