בית / שינה / טיפול בהפראות שינה
טיפול נגד הפרעות שינה

טיפול בהפראות שינה



.








                         

.

 

שלח

ניסויי וטיפול בהפראות שינה

טיפולים התנהגותיים התגלו כיעילים ביותר לטיפול בהפרעות שינה. אנו מאמצים קריטריונים שהקימו צוות המשימה לקידום פרוצדורות פסיכולוגיות (1996) ע”מ לבחון את הספרות הקיימת, המתארת טיפולים התנהגותיים בהפרעות שינה בילדים. 3 טיפולים מוכרים, אחד טיפול יחסית מבטיח, ואחד אחר די יעיך. אלה פותחו ע”מ להתמודד עם סירוב של ילדים ללכת לישון וסיוטי שינה תכופים המעירים את הילד משנתו. רק טיפול אחד לבעיות שינה והתעורריות לילה נמצא כיעיל. התערביות התנהגותיות באמצעות חלומות הממוקדות על הפרעות שינה הקשורות לשעון הביולוגי (לדוגמא, עיכוב שלב שינה), סיוטים והפרעות קצב/תנועה (RMD) לא נחקרו מספיק ע”מ להיחשב כבעלי תמיכה אמפירית.

הקדמה :

שינה מופרעת זוהתה כבעיה אצל ילדים בגילאים 1-3 בתנאים קליניים. עובדות עדכניות מראים ששינה טובה בלילה מהווה תפקיד חשוב בהתפתחות המוח, למידה ,וזיכרון, בעוד ששינה עם הפרעות קושרה לבעיות התנהגותיות וחוסר סדירות של רגשות. למרות שכמה וורסיות של חלומות והפרעות שינה דורשות התייחסות רפואית , רובן זקוקות להערכה קלינית וכישורי התערבות שמומחים התנהגותיים יכולים לספק. מטרת מאמר זה היתה להעריך את היעילות של התערבויות התנהגותיות להפרעות שינה בילדות, במיוחד חוסר רצון ללכת לישון בשעה הקבועה, הליכה מתוך שינה (סהרוריות) , והפרעת הקשורה ללו”ז לא סדיר בשינה, והפרעות פאראסומניה.

ב 1996 קבוצת מחקר פסיכולוגי פיתחה קריטריון ספציפי , הנקרא “קריטריון הצ’אמבלס” ע”מ להעריך טיפול פסיכולוגי המובסס על משקל התמיכה האמפירית של הטיפול. קריטריונים אלה הפכו ל “בסיס הזהב” המיועד להערכת יעילות טיפולים שונים. “קריטריון הצ’אמבלס” מדגיש את סוג התמיכה הנדרשת למחקר ע”מ שיחשב כראוי “מבוסס” או “יעיל”. ההבחנה העיקרית בין שתי הקטגוריות היתה שטיפול “יעיל” הראה יעילות מעבר לטיפול מסוג אחר או פלסיבו . אנו גם משלבים קטגוריה של “הבטחה” התערבותית שהוספנו ל”קריטריון הצ’אמבלס”. טיפולים אלה הראו מעט תמיכה ושהן הגיוניות, אך חסר להם המתודולוגיה הדרושה ע”מ לעמוד בסטנדרטים של “קריטריון הצ’אמבלס” .

התנגדות לשינה והתעוררויות תכופות בלילה בשל חלום

הפרעות שינה לעיתים מוגדרות כאינסומניה, המאפיין של הפרעות שינה בקרב ילדים ותינוקות קשור להתנגדות לשינה והתעוררויות ליליות תכופות. בדיוק כמו המונח “דיסלקציה”, גם המונח “נדודי שינה ברפואת ילדים” אינו המונח המועדף בתחום זה. המונח הנכון “הפרעות שינה ברפואת ילדים” מונע בלבול עם הפרעת אינסומניה במבוגרים. תרופות לילדים הינו תחום בפני עצמו עם משתנים ייחודים וטיפולים שונים. לדוגמא: מבוגרים הסובלים מנדודי שינה מתלוננים על קושי בהרדמות למרות ניסיונות חוזרים להירדם, לעומת זאת ילדים צעירים עשויים להתנגד בעצמם ללכת לישון למרות ניסיונות השכנוע של ההורים. בפרק זה, אנו שוקלים הפרעת בשעות השינה והליכה תכופה מתוך שינה (סהרוריות) בתור משתנים משולבים אחד בשני כאשר הטיפול באחד מסונכרן עם השני. ממצאים אלה ניתנים להסבר ע”י העובדה שהכוונה בשינה היא חשובה לא רק בשעה שהולכים לישון אלא גם אחרי התעוררויות מתוך שינה שהופכים לחלק טבעי מתהליך השינה של הילד. מכאן, ילדים המסתמכים על “חוסר הסתגלות” בתהליכי שינה, שבה הילד לא יכול לשחזר את השינה בכוחות עצמו, ידרוש תמיכה מס’ פעמים במהלך הלילה. מינדל פרסם לאחרונה ניתוח מעמיק של תחום זה, אנו נדון בנושא זה בקצרה.

טיפולים “מבוססי חלום”

הכחדה

כפי שיושם לרפואת ילדים בהפרעות שינה , הכחדה קשורה להנחת הילד במיטתו והתעלמות מהתנהגות בלתי הולמת של הילד עד בוא הבוקר. חריגות של התעלמות הם במצבים בו הילד חולה או בסכנה. הכחדה הוכחה בתוצאותיה יותר מכל טיפול אחר לבעיות שינה אצל ילדים. טיפול מסוג זה לרוב קל ליישום ע”י ההורים. בעיקר הדרך לגרום להעלמות של חיזוק והאפשרות של שימור תגובה מיידית שתוריד או תיפטר מהתגובה הזו לחלוטין במהלך הזמן. הדיווחים המוקדמים של השימוש בהכחדה למטרת בעיות שינה מכיל מחקרים ללא גורמי שליטה, הדיווחים המוקדמים האלה התעוררו בעקבות מחקרים עם גורמי שליטה במחקרים תוך-נבדקיים ומחקרים גדולים יותר בין-קבוצות ניסוייות. התהליך הביא תוצאות חיוביות והוכיח יעילות בחמישה מחקרים גדולים ע”י 4 צוותים של חוקרים. בעקבות זאת, טיפול “הכחדה” בהחלט עומד בקריטריון של טיפול מבוסס להפרעות שינה של הילד כשהוא אמור ללכת לישון והתעוררויות במהלך הלילה. החיסרון היחיד של הכחדה הינו הפוטנציאל לתגובות חוזרות לאחר סיום הטיפול, ולהחלמה פתאומית של התגובה הבעייתית. פרנס ובלמפיד מציגים הוכחות המעידים כי התפרצות תגובה עלולה להתרחש בתדירות גבוהה אצל ילדים העוברים תהליך הכחדה לעומת הכחדה הדרגתית או הכחדה עם נוכחות הורית. הורים שאינם מודעים לפוטנציאל ההתפרצויות עלולים לגרום בלא כוונה להתרחשות חוזרת של הבעיה התנהגותית לדוגמא ע”י נוכחות ההורה בעת שהילד מתפרץ, דבר הגורם שיגרום לחיזוק התנהגות קוטע ועלול לפגוע בתהליכי טיפול הכחדה עתידיים ע”י התנגדות מיצד הילד.

הכחדה הדרגתית

הכחדה הדרגתית תוארה לראשונה ע”י דאגלס וריכמן והופצה מאוחר יותר ע”י פרבר בספרו המפורסם שנקרא ” תפור את בעיית השינה של ילדך”. ווריאציות שונות של תהליך הבדיקה תוארו, אך כולם נתמכים על תהליך ההכחדה שמשולב עם בדיקות אקראיות של הורים שבבוא הזמן אמורות להיעלם. לוטן מצא תוצאות מוצלחות עם הכחדה הדרגתית בה הורים הגיבו מידית אך בצורה שיטתית הורידו את תכיפות ההשגחה ההורית ב1/7 בכל 4 ימים בהתערבות שנמשכה 28 ימים . הגרסה המוכרת היא עלייה בהכחדה ההדרגתית, שמערבת התעלמות של התנהגות בלתי הולמת אצל הילד ע”מ להצליח ע”פ תקופות ארוכות יותר וכן בדיקות ע”פ לילה אחד או הצלחה במס’ לילות.

עם תוספת 2 המחקרים הללו ישנם עכשיו 3 קבוצות מחקריות עם גורמי שליטה היכולות לתמוך בהכחדה הדרגתית. מכיוון שמחקרים אלה פורסמו ע”י 3 קב’ מחקריות שונות, יש עכשיו מספיק תמיכה לגידול בהכחדה הדרגתית ולראות בזה טיפול שמיושם היטב להתנגדות היילד לשינה והתעוררויות ליליות תכופות .

ישנה אינדיקציה מסוימת לכך שהעלייה בין תגובות ההורים אינה חיונית לתוצאות מוצלחות. שינוי קל , הידוע בתור ה”בדיקה המהירה” או “הבדיקה המינימאלית” הינו כמעט זהה להכחדה הדרגתית עולה, מלבד העובדה שהמרווחים בין בדיקות הוריות הן ע”פ זמנים מדויקים (כל 10 דקות). גרסא זו הניבה תוצאות טובות בניסוי קליני אחד ללא גורמי שליטה, מחקר אחד בסיסי והשוואה קבוצתית אחת . אנשי מקצוע רבים ממליצים על בדיקות כאמצעי “ידידותי” חלופי להכחדה שאינה מתאימה. אף על פי כך, מידע עדכני מראה בהשוואה להכחדה שלא מתאימה, שפרוצדורות של בדיקה עלולות לגרום ליותר בכי ומצבי חרדה בפעוטות. דבר זה מתרחש כיוון שעצם נוכחות ההורה בזמנים קבועים עלולה לגרום לבכי מיצד הילד, שזוהי ההתנהגות שההורים בעצם מנסים להכחיד.

הכחדה מוקדמת /חינוך הורי

סיפוק התערבות מוקדמת במטרה למנוע הפרעות שינה מציג אלטרנטיבה מפתה להתייחסות לבעיות רק לאחר שהן כבר התקבעו . מגוון התערבויות התנהגותיות שולבו באופן חינוכי ע”מ לקדם ולבסס התנהגויות שינה נכונות. אסטרטגיות מתמקדות לרוב ברוטציות שינה, התמודדות הורית במהלך הכוונת שינה ותגובה הורית להתעוררות לילית. ההמלצה העקבית הינה לשים את הפעוטות בעריסה כשהם עייפים אך עדיין ערים. ע”מ לקדם שינה עצמאית ומיומנות שינה שתאפשר לפעוטות לחזור לישון לאחר שהתעוררו. מחקר קטן נוסף ושלושה מחקרים גדולים מדגישים את החשיבות של התערבות מוקדמת. לאחר בחינת המידע האמפירי, מנדל סיכם שחינוך הורי כאסטרטגיית מניעה עומד בקריטריונים של טיפול טיפול מבוסס. בצורה מעניינת, המחקר הכי מרשים במניעה טרם פורסם. סיימון ועמיתיו הקצו הקראית 2168 תינוקות להתערבות מוקדמת בגיל 2-3 שבועות. ההתערבות דרשה רק 45 דקות של זמן קשר והתמקדה על לימוד מיומנות הוריות לקידום שינה עצמאית של תינוקות . עד גיל 6 שבועות פעוטות בקב’ ההתערבות ישנו 9 שעות יותר בשבוע מאשר תינוקות בקב’ השליטה . הבדלי קבוצות נשארו במהלך 12 השבועות ואיסוף מידע לטווח ארוך כרגע נמצא בתהליכים. מידע זה יכול לסייע בהתמודדות עם החולשה העיקרית של מחקרים בתחום, שהיא כישלון באיסוף מידע עוקב ע”מ לבסס ולמצוא את הגורם המניעתי של התערבות מוקדמת .

התערבויות “כנראה יעילות:

התעוררויות מכוונות

השימוש הראשוני בהתעוררויות מכוונות נועד לסייע להתעוררויות תכופות ע”י מקגאר והובל במקרה יחיד של מחקר חלופי. מאז, הפרוצדורה נחקרה ב2 מחקרי בסיס , ומחקר השוואתי קבוצתי גדול. המחקר קורא לביסוס לו”ז להתערויות ליליות ספונטניות . ואז תיאום הקדמת התעוררויות 15-30 דקות לפני הזמן הקבוע שבו הילד מתעורר בלילה. עם כל שילוב של התעוררות עם התערבות הורית, הילד מקבל את התגובה הקבועה (האכלה, הרגעה, נדנוד בידיים) כאילו הוא התעורר ספונטנית, הטווח של הזמן בין ההתעוררות גדל בצורה שיטתית עד שניתן להיפטר מההתעוררויות והילד ישן אל תוך הלילה. התעוררויות המתוכננות מופיעות בצורה שיטתית המגדילה את שעות הישנה של הילד ועוזרת להיפטר מהתעוררויות ליליות ספונטניות ובכי . ריקרט וג’והנסון השוו לו”ז התעוררויות עם הכחדה לא מותאמת ומצאו שבזמן ששתי הטכניקות היו יעילות בהורדת התעוררויות ליליות, הכחדה הפיקה תוצאות במהירות גדולה יותר.

man-909049_640

התערבויות “מבטיחות”

חינוך עם נוכחות הורית

ההתאמה העדכנית להכחדה מבוססת על ההשערה שילדים חווים בעיות שינה בעקבות חרדת נטישה. הגישה קוראת להורה לישון בחדר הילד, אך לא באותה מיטה במשך שבוע בזמן שהוא מעמיד פניי ישן והתעלמות מהתנהגות בלתי הולמת של הילד. לאחר שבוע, ההורה חוזר לישון בחדרו , ההשערה היא שמודעות הילד לנוכחות ההורה תחזק ותוביל לקידום של שינה בזמן. הורים גם עלולים למצוא את הפרוצדורה מקובלת יותר דבר שעוזר להתמדה לעומת הכחדה לא מאורגנת. נוכחות הורית הוכיחה עצמה בקבוצת מחקר אחת גדולה שהראתה התאמה לתוצאות בדיקה מינימאלית של הורדת בעיות שינה אחרות . פראנס ובלמפיד לאחרונה ערכו בחינה מרובה על הכחדה. הכחדה עם בדיקה מינימאלית והכחדה עם נוכחות הורית. הם הסיקו שנוכחות הורית הראתה עליה מהירה יותר בהתעוררויות ליליות ובכי של קדם הכחדה מה שהפך את הדבר “לטיפול המובחר”.

שיגרה חיובית / שינה חלשה עם עלות תגובה

שגרות חיוביות והעלמות שינה הן אסטרטגיות דומות המסתמכות מאוד על גירוי שליטה כסוכן מרכזי של שינוי התנהגותי. ביקורות על הורדת תהליכים התנהגותיים מציינים שהכחדה המבוססת על תהליכים עלולה להוריד או להכחיד התנהגויות לא הולמות, למרות זאת הם מסרבים ללמד או לחזק התנהגויות מסתגלות. שגרות של שינה נכונה יכולות לעזור בתהליך של חיזוק שנועד ללמד ילדים התנהגויות קדם שינה נכונות ומיומנות של שינה בזמן.

תהליך זה כולל באופן זמני עיכוב בשעת השינה ע”מ להבטיח שינה סדירה, ואז ליצור שינה בזמן שקשורה לאינטראקציה חיובית וטובה בין ילד להורה. ברגע שהקשר ההתנהגותי נוצר והילד מתחיל להירדם במהירות, שעת השינה מוקדמת לתחילת הערב עד להשגת מטרת היסוד של שעת השינה.

שיגרת שינה חיובית היתה בשימוש לראשונה ע”מ לשלול השתוללות לפני שינה של 3 ילדים בתבנית מובנית של א,ב,ג. ההתערבות הייתה יעילה בשינה רצונית בכל שלושת המקרים. כמו במחקרים רבים בתחום זה, החוקרים צברו מידע התנהגותי (התנגדות לשינה) אך לא יתייחסו לדפוס השינה של הילדים. שתי קבוצות מחקר גדולות דיווחו תוצאות יעילות לשיגרה חיובית. אחד מהמחקרים הללו השתמש בפקרוטקול ידוע וקבוצה מאורגנת, שמיקם שיגרה חיובית ב”הגיית” קטגוריות ההתערבות.

פיאזה ופישר השתמשו במגוון שגרות חיוביות ע”מ לשלול הפרעות שינה חריפות ולהגדיל שינה סדירה אצל ילדים. העלמות שעות שינה קשורות בדחיית שעת השינה של הילד בכ30 דקות . אם הילד לא נרדם מהר (בתוך 15-30 דקות) ניתן להוסיף תגובה של תהליך במהלכה הילד מוצא מן המיטה ומשאירים אותו ער ל 30-60 דקות לפי שיהיה אפשר לתת לו לחזור למיטה. תהליך זה מתרחש עד שהילד נרדם במהירות. אם הילד משיג שינה מהירה בזמן , שעת השינה נקבעת ל 30 דקות יותר מוקדם בלילה למחרת ונעלמת בהדרגה בהתאם לקריטריונים עד השגת מטרת שעת השינה המוסכמת. ואז שינה נקבעת ומקובעת, כאשר הילד מוער באותה שעה בכל יום ונאסר עליו לישון מחוץ לשעות השינה המותרות.

שעות שינה נעלמות ושיגרה חיובית חולקות את המרכיבים של דחייה זמנית של שעת השינה והעכבות זמן השינה. למרות זאת פיאזה ופישר מציינים שגרות חיוביות דרוש רפרטואר רחב של תגובות מצד ההורים ובנייה של שיגרה מסויימת. ולשבח כל מרכיב של השגרה ולהחזיר את הילד למיטה במידה והוא יוצא ממנה. העלמות שעות השינה עם ובלי עלות תגובה הוערכו ב5 מחקרים שעסקו בתוצאות טיפול. בנק’ זו העלמות שעות שינה עם העלאה בתגובה עלולה להיות האלטרנטיבה הכי מבטיחה שמבוססת על הכחדה והיא המטרה עיקרית בקב’ מחקר השוואתית. באופן מעניין, הפרוצדורה דומה לשילוב שתי התערבויות התנהגותיות, מניעת שינה וגירוי הוראות נשלטות שזה הטיפול היעיל למניעת נדודי שינה אצל מבוגרים.

הפרעת שינה הקשורות לשעון הביולוגי (CRSD)

CRSD מתבטאות בחוסר התאמה בין דפוס השינה של הילד ודפוס השינה המקובל בחברה. בחינה זו מתמקדת ב-3בהפרעות השינה הביולוגיות העיקריות המצויות בילדים ומתבגרים: סינדרום שלב שינה מוקדמת (ASPS), תסמונת שינה מעוכבת (DSPS) ודפוסי שינה-עוררות שאינם סדירים. ASPS נפוצה בעיקר אצל תינוקות ומבוגרים. ב ASPS השינה העיקרית מתרחשת מוקדם יחסית לשעה הרצויה לשינה. דבר המוביל לסימפטומים של עייפות לקראת הערב והתעוררות מוקדמת לפני השעה הרצויה. ישנם מס’ דיווחים על ASPS. למרות שקיים רק דיווח אחד על הניסיון לדחות את שעות השינה אצל מבוגרים יותר. אנו לא מצאנו פרסומים של מחקרים המתמקדים בהקשר זה עם ילדים או מתבגרים.

הפרעת השינה הביולוגיות הנפוצה ביותר בקרב ילדים בוגרים ומתבגרים היא שינה מעוכבת (DSPS) . בשינה מעוכבת קטע השינה העיקרי מעוכב ביחס לשעון הביולוגי שגורם להופעת סימפטומים של נדודי שינה בעקבות שינה בזמן. שינה מעוכבת תוארה בעיקר במבוגרים . למרות זאת רוב המבוגרים מדווחים שהקשיים הללו הופיעו כבר בהיותם ילדים או בגיל ההתבגרות .

טיפולים התנהגותיים לשינה מעוכבת כוללים 2 או 3 מרכיבים עיקרייים : ייצוב לו”ז השינה , הערכות מחדש של לו”ז השינה ע”י קידום או עיכוב התחלת השינה. למרבה הצער אין מספיק מידע לתמוך בטיפולים אלה עבור ילדים, למען האמת העובדה היא שבזמן כתיבת שורות אלה עדיין לא קיים טיפול התנהגותי אחד לשינה מעוכבת שהינו בעל מספיק תמיכה אימפרית שיכולה להיחשב כתמיכה “מקריטיון צ’אמבליס”. ע”מ לאכלס מחקרים נוספים בתחום זה, אנו נתאר בקצרה התערביות שזכו לתשומת לב בספרות המחקרים הקיימת.

טיפול התנהגותי לשינה מעוכבת התמקד בעיקר בקדימות או שיטתיות בעיכוב שינת הילד עד להשגת הרצון ללו”ז עוררות שינה. פרבר ובויל תמכו בשימוש בשלב מוקדם עם ילדים שסובלים מעיכוב שינה שקשור גם להקדים בהדרגה את שעת ההתעוררות, שבעקבותיו יבוא הקדמה של שעת השינה. למרות שלא היו מחקרים שחקרו גישה זו עם ילדים, ניסיונות לשלבים מתקדמים עם מתבגרים ומבוגרים עם עיכוב שינה לא ניבעו הצלחה.

כרונו-תרפיה של עיכוב שלב השינה, מתבטאת ברצון קודם לייצב את לו”ז השינה של הילד, לאחר מכן להאריך את היום ע”י דחייה של שעת השינה וההתעוררות בבוקר ב3 שעות בכל יום עד השגת שלב השינה המבוקש . ברגע שהושגה שעת השינה- עוררות המבוקשת ,שעת שינה והתעוררות ידרשו השגחה קרובה בתחילה, אחרת הילד יחזור לדפוסיו הישנים. למרות שכרונו-טרפיה נועדה בעיקר לטיפול במבוגרים, ישנם כמה מחקרים שהתמקדו על שימוש בשיטה זו עם ילדים. דל ושותפיו השתמשו בכרונו-טרפיה והתערבות התנהגותית (הכחדה) ע”מ לטפל בבעיות שינה אצל ילדות בנות 10 שאובחנו עם שינה מעוכבת ועם הפרעת קשב וריכוז. הטיפול שלקח שבוע אחד ליישם גרם לעלייה בשעות השינה מ7.2 ל 9 שעות מידי לילה. לפני הטיפול ולאחר הטיפול, נערכו מדידות התנהגותיות והערכת הורים שהראו השתפרות משמעותית בקשירת קשרים עם בני גילה. שיפור ביכולות מתמטיות והשתפרות כללית בלימודים. למרות שסימפטומים של עיכוב שינה היו עקביים, שיפור בשינה גרם לכך שהתסמינים דעכו. למרות העובדה שכרונו-תרפיה קיבלה חשיבות עולמית כדרך טיפול לעיכוב שינה, מעט מאוד מחקרים התבצעו על פרוצדורה זו מאז שהיא הוצגה לראשונה.

טורפי ועמיתיו היגו אלטרנטיבה מעניינת לעיכוב מתקדם של שינה שלפי דיווחים גרמו לפחות הפרעות בלו”ז בית ספר של המשתתפים. חוסר שינה עם קידום (SDPA) מתבטא בשמירה על שעות שינה סדירות למשך 6 ימים, ולאחר מכן לילה שלם של חוסר שינה בסופ”ש. שעת שינה בלילה הנ”ל מוקדמת ב 90 דקות לעומת 6 הימים הקודמים , ולו”ז השינה החדש שיופיע במשך 6 הימים הבאים . תהליך זה נמשך למס’ שבועות עד שהלוז הרצוי נוצר .SDPA ” נראה כיעיל” אצל קב’ מתבגרים . למרות זאת הפרוטוקול עדיין ממתין לאישור אמפירי.

דפוסי שינה עוררות לא עקביים מכילים חוסר ארגון זמני ופרקים של התנהגויות סובבות ערות שינה . שינה לא סדירה נראה כמופיעה יותר אצל ילדים ושאין לה לוז קבוע של שינה ועוררות ,מתבגרים שמפגינים אי התאמה בין שינה באמצ”ש ושינה בסופ”ש .מנדל ועמיתיו טיפלו בהצלחה בילד עיוור בין שנתיים עם דפוס שינה לא יציב , שינה מגבילה וכן גם ארוחות מגבילות וקשוחות הוכרו לו ע”מ שהילד יהיה עייף בשעות השינה ויירדם במהירות . למרות שתהליך זה לא קידם בצורה סיסטמתית את שעת השינה ,אותו אפקט הושג . דיווח זה היה בלתי נשלט ומקדים את זמנו, אבל אפקטים של צפייה היו מיידים ומחזיקים. הכותבים שיערו על דפוסי שינה .

פיאזה ושותפיו השתמשו בכרונו-טרפיה על ילדה בת 8 בצורה יעילה עם קשיים התפתחותיים ועם לו”ז לא סדיר של שינה-עוררות שמאופיין באי יכולת להירדם בזמן ושעות עוררות מגוונות ,שינה לא מתאימה בשעות היום ושינה ירודה בכלל. נראו שינוים מיידים לטובה אצל הילדה לאחר שימוש בטיפול כרונו-טרפי, שגרם להשגת שעת שינה הולמות גיל בתוך 11 יום , ארבע חודשים של מעקב הראו שהשיפורים נשמרו. תוצאות אלה מעידות שהשימוש בעיכוב שלב של כרונו-טרפיה עלול להיות מעבר לעיכוב שינה ומעבר להפרעות לו”ז שינה .

 

סרטון לדוגמא בו אנשים סובלים מהפרעות שינה:



.








                         

.

 

שלח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



.








                         

.

 

שלח
close-link